די לבזבוזים!

בארצות הברית הספורט הוא מאד פופולרי, הכדורגל קצת פחות. למרות שבצד השני של היבשת זה חלק מהחיים
שלהם. אחת הסיבות לכך שתושבי המדינות המאוחדות של אמריקה לא מחבבים כל כך כדורגל היא - שהם לא אוהבים
לראות ספורט שנמשך הרבה זמן ללא הפסקות. בפוטבול/בייסבול/כדורסל יש כל קצת זמן הפסקה, בכדורגל משחקים
רצוף 45' דקות עד שיש הפסקה.
בשנים האחרונות הכדורגל נכנס יותר ויותר לארצות הברית, המגרשים מלאים וגם הנבחרת הלאומית משחקת לא רע.
אחת הסיבות היא שהם פשוט שמו לב שגם בכדורגל יש הרבה הפסקות במשחק - בזבוזי זמן מעצבנים מאד בכמות
מסחרית בכל משחק.
אני לא מתכוון לביום פציעות שנגד זה אין מה לעשות, אי אפשר להוכיח אם באמת כואב לשחקן או לא. אני מתכוון
לדברים קטנים שגורמים לעצבים גדולים (לפחות אצלי).
לדוגמא: כאשר נשרקת עבירה כנגד הקבוצה המובילה והכדור מתגלגל בין רגלי השחקנים [המובילים], שום שחקן לא
יואיל בטובו לתת את הכדור לקבוצה השנייה שתוכל להמשיך במשחק, אלא כל אחד פותח רגליים ונותן לכדור לחלוף
מתחתיו - במקרה הטוב, או פשוט בועט טיפה בכדור כדי להרחיקו - במקרה הרע. ולעיתים פשוט השחקן תופס את
הכדור בידו וזורק אותו מעל שחקן שבא לקחת אותו ממנו.
אותו דבר גם בהוצאות חוץ, כאשר הכדור יוצא לחוץ ושחקן מקבוצה מובילה ליד הכדור ברגע שהוא רואה שהדגל מונף
לרעתו, הוא אף פעם לא ירים את הכדור ויתן ליריבו אלא יתן לו להתגלגל או אפילו ירחיק אותו וכנ"ל.
לפעמים אפילו קורה שמביאי הכדורים "מתרשלים" (בד"כ שהקבוצה הביתית מובילה) והשוער/השחקן צריכים לרוץ כמה
מטרים טובים כדי להביא את הכדור.
הדברים האלו פשוט צורמים, לא ספורטיביים, וגורמים לצופה להשתעמם דקות ארוכות במהלך המשחק.
צריך לשים לדבר הזה סוף בצורה מאד פשוטה. בכל פעם שנשרקת שריקה לעבירה/חוץ ושחקן שנמצא ליד הכדור לא
מביא אותו [וכ"ש אם מרחיק אותו] צריך לקבל מיד כרטיס צהוב. ואם זה לא יעזור למגר את התופעה אז לשלוף כרטיס
אדום במקום. ואז נוכל לראות משחק הוגן ללא הפסקות מיותרות ובזבוזי זמן מעצבנים.

פורסם לראשונה באתר ישראספורט http://www.israsport.co.il/?p=9623

אין תחליף לשחקנים שמשחקים | טור אורח

את מרב תשומת הלב תופסת לאחרונה הנבחרת הבוגרת אבל בשקט בשקט דווקא הנבחרת הצעירה בשונה מהנבחרת הבוגרת מציגה יכולה מעולה ועומדת שווה בשווה כנבחרת אירופאית לכל דבר. וזה מתבטא בתוצאות כגון 2:2 נגד רוסיה, והתבוסה שהנחילה לנבחרת בלגיה 4:1, מה שלא היה קורה אם היה מדובר בנבחרות הבוגרות.
מדוע הנבחרת הצעירה מצליחה אע"פ שלא עמוסה בכוכבים כמו הנבחרת הצעירה הקודמת שבה שיחקו שמות כגון בן שהר, ליאור רפאלוב, מאור בוזגלו ובירם כיאל. התשובה נעוצה בכך שרוב שחקני הנבחרת הצעירה של ישראל משחקים מידי שבת ושבת, חלקם משחק מלא של 90 דק' וחלקם פחות, אך משחקים. נכון שרובם משחקים רק בלוזון ליג, אבל הם הבולטים בשחקני הנבחרת, כגון מואנס דאבור ואור ברוך שהבקיעו צמד כ"א במשחק האחרון, אייל גולסה וניר ביטון שהיו מעורבים עיקריים בשערים, וכן שחקני ההגנה סארי פאלח וטאלב טווטאחה. בעצם, רוב שחקני הצעירה משחקים כל שבוע 90 דק'. גם גיא אסולין שהוא התקווה הגדולה של הנבחרת והכדורגל הישראלי, שעד עכשיו איכזב את עצמו ואת כולנו, נראה במשחק מול בלגיה בדקות ששיחק פשוט מעולה ואף בישל את השער הרביעי. הסיבה לכך היא שלאחרונה הוא משחק כל שבוע בליגה השנייה בספרד בראסינג סנטאנדר ומראה שם יכולת טובה.
אין תחליף לשחקנים שמשחקים, אפילו שלא בליגה ברמה גבוהה או בקבוצות גדולות, כגון מוחמאד כליבאת שמשחק בבני סכנין ונראה מצויין במשחקי הנבחרת האחרונים. וזאת מכיוון שהוא משחק כל שבוע.
זה ייאמר לשבחו של גיא לוזון שמעדיף לזמן לנבחרת הצעירה שחקנים שמשחקים אפילו שהם פחות מוכשרים. וכן ייאמר לזכותו שהנבחרת נראית כקבוצה אחת מגובשת ומאוחדת, ומשחקים שמח והתקפי (4 גולים מול בלגיה זה לא דבר של מה בכך).
ומזה יש ללמוד לנבחרת הבוגרת, שלא כוכבים מנצחים משחקים, אלא שחקנים שמשחקים ונמצאים בכושר משחק טוב.
זו השיטה שצריכה להיות בכל הנבחרות, וראיה לכך, המשחק האחרון של הנבחרת הבוגרת בלוקסמבורג ששיחקו רק שחקנים שמשחקים, ונראתה כקבוצה. איני מדבר על התוצאה, כדי עדיין זו רק לוקסמבורג, אבל להיראות כקבוצה אפשר להיראות מול כל נבחרת.
וזה ההבדל בין הצעירה לבוגרת עד עכשיו, לתשומת לב הקורא אלי גוטמן.
נכתב ע"י D.E.D

למה פנדלים נחשבים שערים?

בתחילת העונה ביבראס נאתכו וליאור רפאלוב היו מלכי השערים בליגות שלהם והתקשורת היתה בעננים. מה שלא שמו לב, ש-80% מהשערים הם בעיטות עונשין מאחד עשר מטרים.
תומר חמד עבר בעונה שעברה בהעברה חופשית ממכבי חיפה למאיורקה הספרדית. במחזור השמיני כבר התנוססה לה הספרה 5 בטור השערים שלו. התקשורת בישראל חגגה שיש לנו סוף סוף חלוץ ברמות הגבוהות. דבר אחד שכחו להדגיש, חמשת הגולים היו מפנדלים. ממש חלוץ שכל הגנה מפחדת ממנו.
רובין קאזאן שיחקה נגד הפועל תל אביב במסגרת הליגה האירופית, התלהבה מביבראס נאתכו והחליטה לקנות אותו. את עונת 2011/2012 הוא סיים עם 10 שערים, מספר נאה לקשר אמצע. אך 4 מהם היו פנדלים (ועוד היה יכול להבקיע 11 גולים אבל אחד הוא החמיץ). גם את העונה הזאת הוא פתח בסערה ונכון לעכשיו, לאחר 10 מחזורים הוא עם 6 גולים, אבל כן... 4 פנדלים.
אני לא בא לדון האם תומר חמד שחקן טוב או לא [לדעתי הוא שחקן פנטסטי], או אם ביבראס נתאכו שחקן שמוערך יתר על המידה [לדעתי מגיעות לו כל המחמאות], אך מה שחורה לי זה שמדגישים בכל פעם כמה שחקן פלוני הוא מוצלח ומנפנפים במספר השערים שהוא כבש.
אני חושב ששחקן שכובש פנדל, ואפילו כמה פנדלים, לא הופך אותו לשחקן יותר טוב, אלא הוא פשוט שחקן שיודע לבעוט פנדלים. חלוץ שיודע לבעוט פנדלים יכול לעשות דריבל ולשלוח פצצה לחיבורים? יש לו מיקום יותר טוב ברחבה? יותר "חוש" לגולים? הוא יכול לרוץ מהר יותר לכדורים? קשר שיודע לבעוט פנדלים יש לו מסירות מדוייקות יותר? הוא יודע לתקל יותר טוב? התשובה היא ממש לא.
ביבראס נאתכו לא נהיה קשר טוב יותר בזה שהוא בועט הפנדלים של קבוצתו, ותומר חמד לא חלוץ טוב יותר אם הוא מרשית כמה פנדלים בעונה. מה שצריכים להדגיש יותר זו העובדה שנאתכו סיים את העונה שעברה עם 7 בישולים. דרך אגב, את תואר "איש המשחק" קיבל תומר חמד במחזור ה-14 שבו הוא לא כבש שער.
אך מה לי להלין על שחקנים ישראלים ועל התקשורת הישראלית. זה המצב בכל העולם.
כריסטיאנו רונאלדו הפציץ לפני 2 עונות בלה ליגה 40 גולים בדרך לפיצ'יצ'י. מתוכם 8 פנדלים. כשנוריד אותם נגלה שהוא הבקיע "רק" 32 גולים, מספר נאה אך לא משהו מיוחד. בעונה שעברה הוא הכניס 46 גולים, כשמתוכם 12 (!) פנדלים.
ליאו מסי שבר בעונה שעברה את שיא הכיבושים בעונה - 73 שערים. 14 מתוכם היו פנדלים (כמו רונאלדו שהכניס 14 פנדלים מ-60 שערים שלו). אז נכון, גם 59 זה מספר בלתי נתפס, אבל למה כוללים את הפנדלים בסך השערים?
מה אשמים חלוצי צ'לסי שבועט הפנדלים שלהם זה פרנק למפארד? בגללו יש להם פחות שערים.
שחקן שמפציץ המון שערים ללא קשר לפנדלים זה שווה איזכור. לדוגמא, רובין ואן פרסי זה חלוץ גדול, בעונה שעברה הוא הבקיע 30 שערים בליגה האנגלית, כשמתוכם רק 2 פנדלים.
למסקנה - מה שאני חושב זה שצריך להפסיק למנות את הפנדלים בסכום הכולל של שערים, זה פשוט לא נכון ולא צודק.

פורסם לראשונה באתר ישראספורט http://www.israsport.co.il/?p=6346

הסופר קאפ הולך למדריד

לאחר פתיחת עונה נוראית, ריאל מדריד חוזרת לחיים דווקא על חשבון יריבתה השנואה ברצלונה תוך כדי זכייה בתואר.  עשרות שנים לא זוכרים במדריד תחילת עונה כה גרועה עם 3 משחקים ללא ניצחון, כולל הפסד לבארסה. אך במשחק הרביעי ריאל מדריד קמה מהקרשים בתצוגת כדורגל נהדרת.
המשחק הראשון בצמד המפגשים נגמר בתוצאה 3-2 לברצלונה. במחצית הראשונה ראינו רק קבוצה אחת על המגרש - בארסה. היא שלטה בצורה אבסולוטית בכדור אך לא הגיעה כמעט למצבים. המשחק עצמו היה רדום ונראה שהמשחק לא כ"כ חשוב לקבוצות או שזה סופר קלאסיקו ראשון בעונה.
במחצית השנייה זה היה משחק אחר. ברצלונה שוב ספגה גול מקרן (נגיחה מושלמת של רונאלדו), וזה לא פעם ראשונה או שנייה שבסופר קלאסיקו ריאל מדריד מבקיעה מקרן. המסורת נמשכה גם בכך שבארסה נקלעה לפיגור מול ריאל מדריד. אך שמחתם של אוהדי ריאל היתה מוקדמת, בארסה חזרה למשחק לאחר 2 דקות בלבד משער של פדרו (מבישול נפלא של מסצ'ראנו). בארסה עוד הצליחה להכניע את קסיאס פעמיים - מפנדל מוצדק (לאחר שלא נשרק פנדל לאלכסיס) וגול של צ'אבי (בישול ענק של המהנדס). ריאל היתה בדרך לתבוסה ואולי אף עברו לה מחשבות בראש שהיה עדיף שרונאלדו לא היה מבקיע והדב לא היה מתעורר מתרדמתו. אך אז הגיעה הדקה שהכריעה [בדיעבד] את צמד המשחקים, איקר קסיאס מנע מהפרעוש לעלות שוב על הלוח ולעשות 4-1, ומייד בצד השני ויקטור ואלדס בטעות ענקית (מסורת כבר אמרנו?) נתן לדי מאריה לצמק ל 3-2, וכך המשחק נגמר.
אם המחצית השנייה זה היה משחק אחר, אז הגומלין בברנבאו היה משחק מעולם אחר. כולם חשבו שלאור הפתיחה המזעזעת של ריאל בליגה והניצחון של בארסה בשבוע שעבר זה יהיה ניצחון קלקי לברצלונה, אך כולם התבדו. הבשורה הטובה לריאל היתה שפפה חזר למרכז ההגנה במקום ראול אלביול שהיה רע מאד במשחקים האחרונים. ומנגד - דני אלבז נפצע בחימום ובלית ברירה אדריאנו (שבעיקרון יכול לשחק בשני הצדדים) תפס את מקומו. ריאל פתחה חזר וכבר לאחר 20 דקות היתה ביתרון  2-0 משערים של היגוואין ורונאלדו (איזה עקב!) עם קצת סיוע של מסצ'ראנו ופיקה. בארסה לא הספיקה להתאושש ואדריאנו קיבל כרטיס אדום מוצדק שגרם לכך ששחקן התקפה ייצא [אלכסיס] ומגן ימני צעיר נכנס. לפני המחצית מסי הבקיע בבעיטה חופשית יפהפיה (האם ההגמוניה של בעיטות חופשיות תעבור למסי?) ונתן תקווה להמשך. אך בעשרה שחקנים בארסה לא הצליחה לשמור על המומנטום במחצית השנייה ולמרות שריאל מדריד לא הרעידה שוב את הרשת (כמה הצלות נהדרות של ואלדס) היא ירדה מנוצחת בפעם ה-88 בקלאסיקו.
אין ספק שלעובדה שריאל מדריד היתה קבוצה אחרת יש חלק מכובד מאד בחזרה של פפה, פשוט שחקן ענק, שרק שהוא היה פצעו ראו כמו שהוא חסר לריאל מדריד. מצד שני, היה נראה שדני אלבס מאד חסר לברצלונה ומעניין מה היתה התוצאה אילו הוא היה משחק. אלכס סונג נכנס במקום בוסקטס שלא היה משהו והראה יכולת טובה, מעניין איך הוא ישתלב במערך של בארסה בהמשך העונה.
האם ריאל מדריד תמשיך את הקאמבק שלה גם בליגה? ימים יגידו. רק נזכיר שבשנה שעברה ברצלונה היא זו שזכתה בסופר קאפ אך בסוף בעונה ריאל מדריד צחקה אחרונה ולקחה את האליפות.

מתאזרחים בנבחרות לאומיות – בעד או נגד?

מכבי תל אביב בכדורסל בתחילת שנות השמונים הייתה הקבוצה של המדינה, זו הייתה אותה פטריוטיות ישראלית הגורמת לנו לשוב ולקוות להצלחת הנבחרת, כשהקבוצה הישראלית הקטנה ניגחה את צסק''א, הרוסייה הגדולה, ממש כדבריו של טל ברודי בהנפת גביע אירופה "אנחנו על המפה ונישאר על המפה".

חלפו שנים, ומכבי תל אביב כבר לא הקבוצה של המדינה, בתל אביב הבלעדיות כבר לא רק שלה, ואפילו משחקיה לא משודרים בערוץ הלאומי. ולא שאנחנו פטריוטיים פחות, אלא הייצוג הישראלי נגמר! היום זה הגוי של מכבי מול הגוי של צסק''א.
כך היה פעם בכל קבוצות הכדורגל והכדורסל, כל קבוצה ייצגה עם, זרם, שבט או סגנון חיים. היום יש שוק מלפפונים מעניין במיוחד בכל קיץ לא פחות מהעונה עצמה. לדוגמה בספרד, במקום שתהיה מלחמה בין הקטלונים מבקשי החירות לבין בית המלוכה המדרידאי יש מלחמה בין מסי הארגנטינאי לבין רונאלדו הפורטוגזי, אפילו דרוגבה מחוף השנהב הגיע עד לארץ עגולי הפרצוף ומלוכסני העיניים.

ואכן, מני השינוי הזה השתפרו כל הקבוצות, קבוצה מחזקת את הבסיס עם חלקי פאזל חסרים וכך כל קבוצה מציבה רף גבוה יותר של משחק איכותי, ואנו הצופים מקבלים מעל ומעבר.

אך כל זה היה נחמד לולא היה הנגע פוסח על הנבחרות. בנבחרת היופי זה הטקטיקה האיטלקית מול הטכניקה הספרדית, זה האתלטיות האפריקאנית מול קצב הריקוד של הדרום אמריקאים. זה רוסי נגד גרמני.

רק מה, בהרבה נבחרות אין כנראה מספיק כוכבים. בנבחרת צרפת יש שחקנים שנולדו בסנגל, גינאה וקונגו. בגרמניה יש פולנים, ובפולין יש צרפתים. כלומר, אנשים עם מנטליות שונה מקבלים זימון לנבחרת כי הם 'מתאזרחים'. הוא הדין גם לספורטאים האולימפיים, וכך את ישראל מייצגים ספורטאים אמריקאים, רוסים וגיאורגים.

וכאן מגיעה הנקודה.

בענפים רבים בספורט יחס ההצלחה נמדד ע''פ מוצא גנטי. ללטינים יש טכניקה וכשרון ברגל, השחורים אתלטיים ומהירים בריצה ובכדורסל, והסינים-יפנים גמישים מאוד. אך מה לעשות ולהרבה מדינות באולימפיאדה אין מספיק ספורטאים מוכשרים, כי למה שבישראל למשל יגדלו אצנים? לכן מאזרחים את דונלד סנפורד האמריקאי. וכך גם יוצא לנו ששני אחים - ג'רום וקווין פרינס בואטנג משחקים כדורגל לטובת שתי נבחרות שונות. אין רכז לנבחרת מונטנגרו? מזל שבאמריקה נולד עומאר קוק.
טיוס ובלו לא ישראלים, גם לא סוסו פללשווילי, ופודולסקי לא גרמני כמו גם קלוזה, אלו אנשים שגדלו במקום אחר עם מנטליות שונה וגנים שונים. זה נהיה הרוסי של ישראל מול הרוסי של רוסיה, וחבל. הרבה מן היופי של האומות מתפספס בהשלמת הפאזל של המשלחות והנבחרות בצורת ה'התאזרחות'.

מצד שני, האם בגלל שגרמניה מייצגת את ה"גזע הארי", אז חייבים לשחק בה שחקנים בלונדינים שנולדו בגרמניה? הרי גם אוזיל וחדירה נולדו בגמרניה, אבל בגלל שאחד מהורים טורקי או טוניסאי הם לא כל כך מייצגים את הגרמני המצוי. אסור להם לשחק בנבחרת? הם נשמו את גרמניה בשנייה הראשונה שיצאו לאוויר העולם כמו כל גרמני אחר. אז אם הם אכן נחשבים לגרמנים לא תהיה בעיה שגם שחקנים שלא נולדו במדינה יוכלו להתאזרח ולשחק עבור הנבחרת. או שאולי לא, ורק אנשים שנולדו במדינה יוכלו לייצג אותה בספורט.
השאלה איפה הקו המפריד. הרי בעידן החיים של היום, שממדינה למדינה עוברים בכמה שעות, כמות המהגרים והעירבוביה בין העמים גורמת לזה שכל ארץ כבר לא מתהדרת בייחוד שלה. אם כך, מה שונה נבחרת מקבוצת כדורגל רגילה?

ואולי זו נקודה עמוקה יותר. האם לכנות 'גרמני' אדם שנולד מהורים גרמניים בעלי גנים אריים, על אף שגר בצרפת. או שמא המנטליות קובעת, ואם ישנו גרמני שנולד בצרפת ומתגורר שם, וכל חייו ופועליו עשה בצרפת הוא נקרא 'צרפתי' על אף שהוריו גרמניים, כי המנטליות שלו צרפתית בהתאם למקום הימצאותו. או במילים פשוטות יותר האם ייצוג מדינה באולימפיאדה הוא כטריטוריה או כעם.

האמת שבנבחרות הכדורסל מותר רק למתאזרח אחד לשחק בכל נבחרת. זה דבר שלא מובן לי, אם מתאזרחים זה בסדר אז למה רק אחד? ואם לא, אז למה אחד? מעניין למה איגוד הכדורסל קבע חוקים שונים מההתאחדות העולמית לכדורגל.

אז מה דעתכם, בעד מתאזרחים או נגד?

נכתב בעזרת Apollo. פורסם לראשונה באתר http://www.israsport.co.il פה: http://www.israsport.co.il/?p=5531

ניצחון ראשון לראובן עטר

זהו. מכבי חיפה יכולה לנשום לרווחה. הגיע הניצחון [או יותר נכון ההתפוצצות] שכולם חיכו לו.
לאחר 2 משחקים רשמיים ללא ניצחון ועם יכולת לא-מי-יודע-מה, הגיעה בני סכנין כדי להוות בשר תותחים לירוקים מהכרמל.
6-0. תוצאה מכובדת גם במשחקי אימון, כשהיריבה היא לא מליגה חמישית. ויעקב שחר מרוצה.
מכבי חיפה פתחה עם ההרכב הכי חזק שלה שכנראה יהיה ההרכב הראשון בעונה הבאה, אולי בשינוי קטן בעמדת החלוץ או בקישור האחורי: ניר דוידוביץ' (אמיר אדרי, 68), אייל משומר, אדין צוצאליץ', אנדריי פילאבסקי, שמואל שיימן (טאלב טוואטחה, 60), תמיר כהן, אייל גולסה, עידן ורד, יניב קטן, חן עזרא (אלון תורג'מן, 70), וויאם עמאשה (דינו אנדלובו, 53).

כבר בתחילת המשחק מכבי חיפה השתלטה על המשחק, ובדקה ה-19 אייל משומר אחרי מבצע אישי נהדר בעט חזק ברגל שמאל והכניע את מחמוד קנדיל. בעונה שעברה אייל משומר מיעט מאד להבקיע, ואם הוא ימשיך ביכולת הזו זה יעזור מאד למכבי חיפה. ואולי אף יקדם אותו למגן ראשון בנבחרת.

יניב קטן הבקיע בבעיטה חופשית יחד עם עזרה קטנה מהחומה. גם זה חשוב מאד, כי לחיפה אין הרבה בועטים טובים לכדורים נייחים וכמה שערים ממצבים כאלו העונה יוסיפו לה המון.

במחצית השנייה סכנין כבר נפלה מהרגליים וזה היה משחק במעמד אחד בלבד. 4 שערים, 2 לחלוץ הדרום אפריקאי החדש - דינו אנדלובו, אחד של עידן ורד ואחד של אלון תורג'מן.

קטן בישל פעמיים, חן עזרא פעם אחת כמו גם עידן ורד. 4 מתוך 6 השערים הגיעו ממהלכים קבוצתיים, וזה מראה לנו שהקישור מתואם מאד ויש תנועה טובה של החלוצים.

קצת העיב על השמחה העובדה שוויאם עמאשה עדיין לא כבש, והאוהדים הירוקים מאד רוצים לראות אותו שוב חוגג שערים, כי אין הרבה בלמים שיכולים לעמוד במהירות שלו.

דינו אנדלובו נתן תשובות לכל אלו שהביעו ספק בהגעתו לחיפה, אך כדי לתת תשובה האם הוא בול פגיעה של ראובן עטר צריך לראות אותו מתמודד נגד קבוצות יותר טובות. מה שלא ברור זה מה יהיה עם שלומי אזולאי, במידה וחיפה תמשיך לשחק עם חלוץ אחד יש 2 בתפקיד לפניו [עמאשה ואנדלובו] והיום הוא לא קיבל דקה.

עוד מילה על ההגנה, חיפה לא ספגה שער, אודות להגנה המעולה שמשחקת רחוק מהרחבה ועושה לחץ על שחקני היריב כבר קרוב לאמצע המגרש. אמנם היום היריבה לא החזיקה הרבה בכדור ומעניין לראות איך זה יעבוד בהמשך.

השאלה הגדולה היא, האם מכבי חיפה תראה את היכולת הזו נגד סכנין (שגם נפצעו לה במהלך המשחק 3 שחקנים) או תמשיך כך גם נגד מכבי ת"א המחודשת במחזור הפתיחה של ליגת העל. מה שבטוח - יהיה אש.

נבחרות ישראל פותחות עונה

חבל, פשוט חבל. נבחרת ישראל בכדורסל שמטה יתרון מבטיח ברבע הרביעי והפסידה לנבחרת מונטנגרו במשחק הראשון במוקדמות אליפות אירופה.
נבחרת ישראל הציבה בחמישייה 2 גארדים - יוגב אוחיון ויותם הלפרין. מה שמראה לנו, שבניגוד לקמפיינים קודמים שהלפרין היה הרכז המוביל, כרגע אוחיון הוא בעמדת הרכז הראשון והלפרין בעמדה מס' 2.
בתחילת המשחק עומרי כספי התחפש לליאור אליהו כשקלע זריקת גויאבה, ניצלנו פתיחה רעועה של מונטנגרו מה-3 ופתחנו פער קטן.
אך בהמשך הרבע נבחרת ישראל עברה להגנה איזורית והמונטנגרים חזרו למשחק, תודות לכמה איבודים טיפשיים של נבחרת ישראל. [למה כספי שולח לאליי אופ אם אפשר לעשות סל קל? אז מה אם הפעם הראשונה זה הלך לך?!]
ההגנה של הנבחרת עדיין לא מתואמת מספיק ועקב כך ראינו המון חורים בצבע ונק' קלות, וכן המון ריבאונד התקפה של מונטנגרו. ובהחלט זה מה ששיחק תפקיד בתוצאה במחצית, כי לולא ריבאונד ההתקפה ישראל היתה ביתרון ניכר.
ומה יהיה עם קליעות עונשין? טיוס וכספי הספיקו להחטיא עד המחצית את הזריקות שניתנו להם. חייבים לעבוד על זה. זה ההפרש שהיה במחצית, ואם מונטנגרו היו קולעים באחוזים קצת יותר טובים מה-3 ההפרש היה יותר גדול.
מהלפרין לא ראינו כלום במחצית הראשונה, אבל ממש כלום, ולכן רביב לימונד הוא זה שפתח במקומו במחצית השנייה. ואכן החזיר עם הגנה קשוחה ויציאה טובה למתפרצות.
את הרבע השלישי אפשר לסכם כך: יוגב אוחיון וליאור אליהו. 2 שחקנים נהדרים שעשו את המשחק בנק' ובאסיסטים. ואפילו יוגב הקטן הצליח לקחת 9 ריבאונדים עד לסוף הרבע השלישי, ואכן ברבע זה ישראל ניצחה בריבאונד וירדה בסיום הרבע בהפרש 8.
הרבע האחרון היה פשוט קטסטרופה. כלום לא הלך. וכדי להוכיח את זה המונטנגרים הספיקו לקלוע סל (שבנס לא היה שלשה) בזריקה האחרונה שלהם והגדילו את הפער ל-6. מישהו יכול להסביר לי מה זה התרגיל הטיפשי שניסו לעשות במהלך האחרון של המשחק? פשוט שטות.
מה הפסיד לנו את המשחק? קליעות העונשין. נבחרת ישראל קלעה באחוזים מחרידים מהקו לעומת אחוזים מצויינים [כולל 3 נק' רצופות ו-4 נק' בסוף המשחק שעשו עבירות בכוונה].
מה כמעט ניצח לנו את המשחק? ליאור אליהו. משחק פשוט פנטסטי. כספי היה מצויין כרגיל. ואוחיון הראה למכבי ת"א מה היא הפסידה שהוא לא ישחק אצלה.
דרך אגב, חבל שהמשחק הזה לא היה במסגרת האולימפיאדה, אולי השידור של הערוץ הראשון היה יותר נורמלי.

במעבר חד לנבחרת ישראל בכדורגל.
אפשר לסכם את המחצית הראשונה מול הונגריה במילה אחת:
חושך.
ב-2 מילים:
חושך מצרים.
טוב, אולי בעיקר ההגנה הייתה חושך מוחלט (למה רמי גרשון מגן?),  אך גם החלוצים (דמארי ושכטר) היו מאד חלודים.
הקישור פחות או יותר עשה את שלו, כלומר, מאור מליקסון עשה את שלו, כי ליאור רפאלוב לא היה בשיאו, וכן ביבראס נאתכו. הקישור האחורי היה גרוע.
אמנם במחצית שנייה שנכנסו גילי ורמוט, בן שהר ותומר חמד הנבחרת נראתה יותר טוב. יותר החזקת כדור, פחות איבודים ויותר איומים לשער, ואפילו הצלחנו להבקיע גול. אך עדיין, עם כזו יכולת, ובעיקר עם כזו הגנה - לא נגיע רחוק.
רציתי לומר שאלעד גבאי היה המצטיין בהגנה, אך אחרי אשמתו הישירה בשער קצת קשה לומר זאת, אך אפשר לומר שהוא נקודת אור. פשוט מגן מעולה.

מוקדם יותר נבחרת ישראל הצעירה שיחקה נגד נבחרת רוסיה הצעירה.
משחק פשוט נפלא. משחק עם קצב טוב, הזדמנויות, ושערים.
נבחרת ישראל שיחקה מצוין נגד נבחרת שנחשבת טובה באירופה, ובדקות לא מעטות שלטה במשחק והראתה יכולת מצויינת. אולי פשוט נשחק איתה גם בבוגרים?
שחקנים שהצטיינו: מונס דאבור, אור ברוך, מוחמד כליבאת. כדאי לשים לב גם לעומרי אלטמן שמשחק בפולאהם.
היו כמה פעמים ששחקנים הגיעו עם הכדור ליד השער ופשוט התמהמהו ובמקום לבעוט ניסו לעבור עוד שחקן ואיבדו את הכדור, ייחסתי את זה לעובדה שהם צעירים ולא מנוסים, אך שראיתי את הנבחרת הבוגרת הבחנתי שהבעיה קיימת גם שם, כנראה זה בגנים של הישראלי המצוי.
אמנם המשחק נגמר בתוצאה 2-2, אך דקה לפני שער השוויון של הרוסים מונס דאבור הבקיע שער חוקי לגמרי אך הוא נפסל בטענת נבדל, כך שבמקום שיהיה 3-1 נהיה 2-2 בהתקפה הבאה של הרוסים. גם בנבחרת הבוגרת השופט התעלם מהכשלה על שכטר, מעניין לא?

בערב שבו ארגנטינה פוגשת את גרמניה, ברזיל פוגשת את שבדיה, אנגליה פוגשת את איטליה וצרפת פוגשת את אורגוואי, מי שצפה בנבחרת ישראל הוא ממש פטריוט. אפילו אני זפזפתי קצת...

פורסם לראשונה באתר ישראספורט: http://www.israsport.co.il/ פה: http://www.israsport.co.il/?p=5392